Le texte Le vocabulaire Les révisions
Nidah
Daf 41a
אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט אָמַרְתָּ מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ
Traduction
Rabbi Shimon explains: After the verse both included some disqualified offerings in this principle and excluded others, you should say: I include in the items that should not be taken down if they had been placed on the altar those whose disqualification occurred in the sacred area, i.e., the Temple courtyard, in the course of the sacrificial service, e.g., an offering that was slaughtered at night, or whose blood spilled before sprinkling. And I exclude those whose disqualification was not in the sacred area, such as an animal that copulated with a person, as these animals were disqualified before their sacrificial process began. This concludes the baraita.
Rachi non traduit
אחר שריבה הכתוב ומיעט אמרת כו'. הואיל וכתוב אחד ריבה וכתוב אחד מיעט מעתה יש לך לילך אחר אומד הדעת:
מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש. שלאחר שבאו לעזרה אירע פסולן:
Tossefoth non traduit
שהיה פסולן בקדש. שאין פסולן יכול להיות עד אחר שהוקדש אבל רובע ונרבע מצי להיות בעודן חולין וקשה דאמרינן בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף סח:) זר וסכין מטמאין אלמא חשיב אין פסולן בקדש אע''ג דלא שייכי עד לאחר שהוקדש ושמאל ולילה נמי הוה מטמאין אי לאו דאית להו הכשר במקום אחר כדאמר התם ודוקין שבעין קאמר רבי עקיבא דאם עלו לא ירדו משום דכשר בעוף אלמא חשיב פסולו בקודש אע''ג דיכול להיות קודם הקדש ונראה לפרש דהיכא דכיוצא בו כשר במקום אחר קרי פסולו בקדש ונשחט בלילה אית ליה הכשר באברים ופדרים ויוצא דמה שכן כשר באימורים ואימורים שכן כשר בבמה ונשפך דמה כיון שקבלה היתה בהכשר מיקרי פסולו בקדש ולשון פסולו בקדש היינו שאין כאן פסול גמור אלא נפסל בקדושתו וכן משמע דפריך התם מ''ש שמאל דאית ליה הכשר ביום הכיפורים ולילה באברים ופדרין ולכך אין מטמאין דהוי פסולן בקדש:
קָתָנֵי מִיהַת יוֹצֵא דּוֹפֶן דְּלָא מַאי לָאו יוֹצֵא דּוֹפֶן דְּקָדָשִׁים אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לָא יוֹצֵא דּוֹפֶן דִּבְכוֹר
Traduction
The Gemara explains how this baraita supports the opinion of Rabbi Yoḥanan. The baraita teaches, in any event, that an animal born by caesarean section is not fit for sacrifice. What, is it not referring to one who consecrates an animal born by caesarean section and renders it a sacrificial animal? Evidently, although Rabbi Shimon maintains that a human birth by caesarean section has the halakhic status of a regular birth, he concedes that animals born in this manner are unfit for sacrifice. Rav Huna, son of Rav Natan, said: No, the baraita is dealing with a firstborn animal born by caesarean section, and it is this animal that is disqualified as an offering. A firstborn animal is sacred only if it emerged from the womb.
בְּכוֹר מִפֶּטֶר רֶחֶם נָפְקָא
Traduction
The Gemara objects to this interpretation of the baraita: How can it be referring to a firstborn animal? The halakha that firstborn status does not apply to an animal born by caesarean section is derived from the phrase ''opens the womb,'' which teaches that only animals born in the natural manner are endowed with the sanctity of firstborn animals and may be sacrificed on the altar. Since an animal born by caesarean section is not sacred at all, and it is clear that a non-sacred animal cannot be sacrificed upon the altar, it is obvious that the animal must be taken down if it was placed there in error.
Rachi non traduit
מפטר רחם נפקא. דלא קדיש וכיון דחולין הוא למה לי למעוטי פשיטא אם עלה ירד:
אֶלָּא מַאי דְּקָדָשִׁים מֵאִמּוֹ אִמּוֹ נָפְקָא
Traduction
The Gemara responds to this objection: Rather, what would you say? Would you say that the baraita is referring to an ordinary animal, not a firstborn, that had been consecrated as a sacrificial animal? But this animal is not sacred either, as derived from the verbal analogy of the term ''its mother'' stated with regard to the firstborn and the term ''its mother'' stated in connection with consecrated animals, as Rabbi Yoḥanan taught earlier. If one seeks to consecrate as an offering an animal that was born by caesarean section, it is not rendered sacred at all. Accordingly, the same reasoning applies as before: It is evident that a non-sacred animal may not be placed on the altar, and it must be removed if placed there in error.
Rachi non traduit
מאמו אמו נפקא. נמי דלא קדיש דגמר מבכור:
הַאי מַאי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּקָדָשִׁים הַיְינוּ דְּאִצְטְרִיכִי תְּרֵי קְרָאֵי חַד לְבֶהֱמַת חוּלִּין דְּאוֹלִיד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וְאַקְדְּשַׁהּ
Traduction
The Gemara rejects this response: What is this comparison between firstborn animals and consecrated animals? Granted, if you say that the baraita is referring to animals that are consecrated to be offerings, that is why two verses are necessary: One verse, the verbal analogy between consecrated animals and firstborn animals, teaches that a non-sacred animal whose mother gave birth to it by caesarean section and whose owner subsequently consecrated it as an offering is not sacred at all, and must therefore be removed from the altar if it was placed there in error.
Rachi non traduit
תרי קראי. אמו אמו וזאת:
חד לבהמה דחולין ואוליד דרך דופן ואקדשיה. ושמעינן מאמו אמו דלא קדיש וחד לבהמה דקדשים דעל כרחך ולד היוצא ממנה קדוש מאליו ואיצטריך למעוטי מזאת דאע''ג דקדיש אם עלה ירד הואיל ולא היה פסולו בקדש:
Tossefoth non traduit
היינו דאיצטריך תרי קראי. וא''ת וליבעי ג' קראי בכל הפסולין כמו בטרפה דחשיב הכא בהדייהו דבפרק קמא דמנחות (דף ו.) מצריך ב' קראי בטרפה חד לנטרפה קודם הקדשה וחד לנטרפה לאחר הקדשה ואפילו הכי איצטריך הכא למעוטי מזאת דאם עלתה תרד וה''נ בשאר פסולין ליבעי תרי קראי בלא קרא דזאת חד לקודם הקדש וחד לאחר הקדש דלא יעלו וקרא דזאת לירדו ויש לומר כיון דגלי לן קרא בטרפה ה''ה לשאר פסולים:
וְחַד לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים דְּאוֹלִיד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וְקָסָבַר וַלְדוֹת קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דִּבְכוֹר מִפֶּטֶר רֶחֶם נָפְקָא
Traduction
And one verse: ''This is the law of the burnt offering; that is the burnt offering that goes up on the pyre upon the altar'' (Leviticus 6:2), teaches with regard to a sacrificial animal that gave birth by caesarean section, that although the offspring is sacred by virtue of its mother’s sanctity, it may not be sacrificed and must be removed from the altar if placed there in error. And the tanna of this baraita maintains that the offspring of sacrificial animals are automatically sacred upon their emergence from the womb. But if you say that the baraita is referring to a firstborn animal that was born by caesarean section, the halakha that this animal is not sacred is derived from the phrase ''opens the womb.''
Rachi non traduit
וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין. נראה בעיני דלא גרסי' ליה ופירוש משובש הוא דכל שכן למאן דאמר משעת יצירה הן קדושים דהיינו במעי אמו דאיצטריך למעוטי מזאת:
Tossefoth non traduit
קסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים. פרש''י דל''ג ליה דהא כ''ש למ''ד במעי אמן הן קדושים דאיצטריך למעוטי מזאת ונראה דגרס ליה ולרבותא נקטיה דאע''ג דבהויתן הן קדושים ולא קדם הקדשן לפסולן אצטריך קרא למעוטי כיון דהפסול לא בא תחלה אלא בבת אחת אבל לא מצי למגרס קסבר במעי אמן הן קדושים דהא בסוף פרק דם שחיטה (כריתות דף כג:) קאמר דקסבר ר''ש בהויתן הן קדושים וכן מוכח משמעתין דמוקי קרא דזאת לבהמת קדשים ואתנן ומחיר לא אשכחן אחר הקדש אפי' לרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון הדיוט הוא דאמר בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ.) לכל נדר פרט לנדור שאין אתנן חל עלייהו ולא משכחת אלא בולדות קדשים וכמ''ד בהויתן הן קדושים ונתנם לזונה בעודם בבטן והכי מוקי לה בפ' פרת חטאת (זבחים דף קיד.) וכן פ''ה וא''ת דבשילהי תמורה (דף לג:) תנן אלו הן הנקברים קדשים שהפילו וחולין שנשחטו בעזרה ור''ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו משמע דלא פליג אקדשים שהפילו וכיון דבהוייתן הן קדושים אמאי יקברו והלא אין קדושה חלה עלייהו כדתנן פרק כיצד מערימין (תמורה דף כד:) רשב''ג אומר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עלייהו וקאמר דקסבר דבהויתן הן קדושים ואפילו קדושת דמים אין חלה עלייהו דאי חלה הא אמר בפרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) מגו דנחתא קדושת דמים נחתא נמי קדושת הגוף ואם כן קדשים שהפילו דאסורים בהנאה לרבי שמעון אמאי ויש לומר דפליג גם ארישא אלא דלא נחת לפלוגי אלא בחולין שנשחטו בעזרה תדע דהא חשיב התם נמי בשר בחלב בקבורה ולרבי שמעון שרי בהנאה בפ''ק דבכורות (דף י.) א''נ י''ל דנפל קדושה חלה עלויה טפי מטומטום ואנדרוגינוס משום דאי הוה בר קיימא היה ראוי לקרבן וא''ת כיון דסבר בהויתן הן קדושים היאך קדושה חלה על יוצא דופן וכלאים דמ''ש מטומטום ואנדרוגינוס וי''ל דמיירי כגון שהקדישן בפה קודם שנולדו דאע''ג דאין קדושת אמן חלה עליהם קדושת פה חלה עליהם מיהו מתני' דכיצד מערימין (תמורה דף כד:) משמע דאפילו בקדושת פה אין קדושה חלה עליהם ועוד דבשילהי פ''ב דתמורה (דף יז.) קאמר אי אתה מוצא אלא בולדות קדשים ואליבא דרבי יהודה ואמאי לא משכחת בהקדישו בפה ושמא י''ל דדווקא טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם:
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד וְהַכִּלְאַיִם
Traduction
The Gemara adds: So too, it is reasonable to interpret the baraita in this manner, that it is referring to an offspring born to a sacrificial animal by caesarean section, from the fact that the baraita teaches that an animal that copulated with a person, and an animal that was the object of bestiality, and an animal that was set aside for idol worship, and an animal that was worshipped as a deity, and an animal that is an offspring of diverse kinds, must all be removed from the altar if placed there in error.
Rachi non traduit
הכי נמי מסתברא. דכל הני פסולין דהכא בבהמות קדשים קאמר. ורובע ונרבע כגון שהקדישן ולבסוף נרבעו. ומוקצה ונעבד נמי בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הן ויכול לאוסרן והכי נמי מוקמינן בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.). ואתנן ומחיר כשנתן לה עובר בהמת קדשים קלים באתנן וקסבר בהוייתן הם קדושים ולא קודם לכן לפיכך איסור אתנן ומחיר חל עליהם וקדושה דממילא נמי חיילא עלייהו והרי הם קדושים. וכלאים וטרפה ויוצא דופן נמי בולדות קדשים:
הכי נמי מסתברא. דבקדשים קאי ותרי קראי איצטריכא ליה כדאמר מדקתני הרובע והנרבע וקא ממעט להו מהאי קרא וכי מהכא נפקא מהתם נפקא:
הָנֵי מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא מִן הַבְּהֵמָה לְהוֹצִיא הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע מִן הַבָּקָר לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד מִן הַצֹּאן לְהוֹצִיא אֶת הַמּוּקְצֶה וּמִן הַצֹּאן לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ
Traduction
The Gemara explains: Now are these disqualifications derived from here, from the verse adduced by the baraita? No, they are derived from elsewhere, as taught in a baraita: The verse states: ''You shall bring your offering from the cattle, even from the herd or from the flock'' (Leviticus 1:2). The expression ''from the cattle'' serves to exclude from eligibility as an offering an animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality. The expression ''from the herd'' serves to exclude an animal that was worshipped as a deity. ''From the flock'' serves to exclude an animal set aside for idol worship. The word ''or'' in the expression ''or from the flock'' serves to exclude an animal that gored a person, killing him. In all these cases the animal cannot be consecrated at all, and therefore it is not necessary for the Torah to teach that they must be removed from the altar if placed there in error.
Rachi non traduit
מן הבהמה. אדם כי יקריב מכם מן הבהמה ולא כל בהמה להוציא את הרובע והנרבע:
נוגח. שהמית את האדם. והאי רובע ונרבע ונוגח דקתני כגון על פי עד אחד או על פי הבעלים דמודה בקנס פטור הלכך להדיוט שרי ולגבוה אסור אבל ע''פ שני עדים בסקילה הוא ולהדיוט נמי אסור:
וְתוּ כִּלְאַיִם מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז שׁוֹר פְּרָט לְכִלְאַיִם אוֹ עֵז פְּרָט לְנִדְמֶה
Traduction
And furthermore, is the disqualification of an animal born of a mixture of diverse kinds derived from here? No, it is derived from elsewhere, as taught in a baraita: The verse states: ''When a bull or a sheep or a goat is born, it shall be seven days under its mother; but from the eighth day and onward it may be accepted for an offering'' (Leviticus 22:27). The term ''a bull'' serves to exclude an offspring of diverse kinds from being used as an offering, The phrase ''or a goat'' serves to exclude an animal that resembles another, i.e., a sheep that is the offspring of sheep but that looks like a goat, or vice versa. Once again, as these animals cannot be consecrated at all, it is not necessary for the Torah to teach that they must be removed from the altar if placed there in error.
Rachi non traduit
כלאים. מן העז ומן הכבש:
נדמה. אביו ואמו מן העז והוא כבש. וכיון דנפקי מהתם דלא קדש למה לי למעוטי מהכא דירדו הא חולין נינהו:
אֶלָּא אִצְטְרִיכוּ תְּרֵי קְרָאֵי חַד לְבֶהֱמַת חוּלִּין וְחַד לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים הָכָא נָמֵי אִיצְטְרִיךְ תְּרֵי קְרָאֵי
Traduction
Rather, it must be that two verses are necessary for each of these cases: One to teach that a non-sacred animal that is subject to any of these disqualifications cannot be consecrated, and the other one to teach that with regard to a sacrificial animal that was born with this status by virtue of its mother’s sanctity, if it is subject to one of these disqualifications it may not be sacrificed and must be removed from the altar if placed there in error. Accordingly, it stands to reason that here too, in the case of an animal born by caesarean section, two verses are necessary for the same reason: One for a non-sacred animal, to teach that it cannot be consecrated, and another for the offspring of a sacrificial animal.
Rachi non traduit
לבהמה דחולין. ואקדשה:
תָּנוּ רַבָּנַן הַמְקַשָּׁה שְׁלֹשָׁה יָמִים וְיָצָא וָלָד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב וְדָם הַיּוֹצֵא מִשָּׁם טָמֵא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר
Traduction
§ The Sages taught in a baraita: Although a woman who experiences a discharge of uterine blood after her menstrual period is rendered a zava and must count seven clean days before immersing and purifying herself, if a pregnant woman experiences birth pangs accompanied by bleeding for three days after her menstrual period, at the end of which she gives birth, she is not rendered a zava, as the bleeding is attributed to the childbirth. And if the offspring emerged by caesarean section, she is considered one who has given birth during a period of ziva. But Rabbi Shimon says: She is not considered one who has given birth during a period of ziva. And the blood that emerges from there is ritually impure, but Rabbi Shimon deems it pure.
Rachi non traduit
המקשה ג' ימים. בימי זיבה וראתה דם כל שלשה דרך רחם:
ויצא ולד דרך דופן הרי זו יולדת בזוב. כלומר זבה היא דכי טיהר רחמנא מזיבה דם הקושי הני מילי בלידה מעלייתא אבל דרך דופן לאו לידה היא:
אין זו יולדת בזוב. ור''ש לטעמיה דאמר יוצא דופן ולד מעליא הוא ומטהר את קישויו:
ודם היוצא משם. לקמן מפרש מאי קאמר:
בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ אֶלָּא סֵיפָא בְּמַאי פְּלִיגִי אָמַר רָבִינָא כְּגוֹן שֶׁיָּצָא וָלָד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן
Traduction
The Gemara analyzes the baraita: Granted, the first clause of the baraita is clear: Rabbi Shimon conforms to his line of reasoning, cited in the mishna, that birth via caesarean section has the halakhic status of childbirth; and the Rabbis, i.e., the first tanna, conform to their line of reasoning, that birth via caesarean section does not have the halakhic status of childbirth. But in the latter clause, with regard to what matter do they disagree? Ravina said: The latter clause is referring to a case where the offspring emerged by caesarean section,
Rachi non traduit
ר''ש לטעמיה. דאמר במתניתין יושבין עליו ימי טומאה אפילו בלידה יבשתא וימי טהרה אלמא ולד הוא הלכך לענין קושי נמי ולד הוא ומטהר את קישויו:
אלא סיפא במאי פליגי. הא ליכא למימר דם היוצא עמו דרך דופן יהיה טמא כדם הלידה דאם כן איפכא מבעי ליה רבי שמעון מטמא דאמר ולד הוא וחכמים מטהרים אלא ודאי אפי' לרבי שמעון לא הוי אלא כדם המכה והא דאמר רבי שמעון במתניתין יושבין עליו ימי טומאה משום ולד קאמר ולא משום דם:
Tossefoth non traduit
ורבנן לטעמייהו. וא''ת אע''ג דלא מטמאי לידה מ''מ ליטהר דם קישויה דאפי' בהפילה רוח פריך בפ''ק (לעיל נדה דף ח:) שיהא קישויה טהור אע''ג דאין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ויש לומר דהתם משום דבעי למימר דמיקרי לידה כדמייתי קרא כמו ילדנו רוח אבל הכא מיעטיה קרא מדין ולד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source